מְבוֹא יָם

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאמבוא ים
הגייה*mevo yam
חלק דיברשם־עצם
מיןזכר
שורשב־ו־א
דרך תצורהצרף
נטיותר׳ מְבוֹאוֹת יָם
  1. לשון המקרא שפך נהר או מפרץ מוגן מפני רוחות, אליו באות אוניות כדי לטעון ולפרוק את מטענן.
    • ”וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הישבתי [הַיֹּשֶׁבֶת] עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים [...].“ (יחזקאל כז, פסוק ג)
    • ”ויתן לישראל באלכסנדריא את דֶלְתָא היושבת לחוף הים למושב, ויפקד בידם את משמרת מבוא הים והנהרות ומפקד האניות העוברות [...].“ (ימי היוונים, מאת זאב יעבץ, בפרויקט בן יהודה)
    • ”המ"ע הזה הוסיף להגיד, כי יש לאל יד ענגלאנד להפיץ בחדש ימים, את אניות צי אמעריקא, ולהדפו לכל רוח ופאה, ולסגור את מבואות ים לערי הצפון, לבלי תת לאניותיהם יוצא ובא [...].“ ("הכרמל", 27 בדצמבר 1861, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרון

עריכה

פרשנים מפרשים

עריכה
  • רש"י על יחזקאל כז ג: "על מבואות ים" - על הנמל שהספינות באות עד החומה והשערים, והרבה כרכין יושבין על הים ואינה מקום נמל, ואין הספינות יכולות לקרב אליהם; "מבואות ים" - פור"ט בלע"ז.
  • מצודת דוד על יחזקאל כז ג: "על מבואות ים" - על הנמל מקום שהספינות באים.
  • מצודת ציון על יחזקאל כז ג: "מבואת" - מלשון ביאה.

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה