מְבוֹא יָם

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מבוא ים
הגייה* mevo yam
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־ו־א
דרך תצורה צרף
נטיות ר׳ מְבוֹאוֹת יָם
  1. לשון המקרא שפך נהר או מפרץ מוגן מפני רוחות, אליו באות אוניות כדי לטעון ולפרוק את מטענן.
    • ”וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הישבתי [הַיֹּשֶׁבֶת] עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים [...].“ (יחזקאל כז, פסוק ג)
    • ”ויתן לישראל באלכסנדריא את דֶלְתָא היושבת לחוף הים למושב, ויפקד בידם את משמרת מבוא הים והנהרות ומפקד האניות העוברות [...].“ (ימי היוונים, מאת זאב יעבץ, בפרויקט בן יהודה)
    • ”המ"ע הזה הוסיף להגיד, כי יש לאל יד ענגלאנד להפיץ בחדש ימים, את אניות צי אמעריקא, ולהדפו לכל רוח ופאה, ולסגור את מבואות ים לערי הצפון, לבלי תת לאניותיהם יוצא ובא [...].“ ("הכרמל", 27 בדצמבר 1861, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרון

עריכה

פרשנים מפרשים

עריכה
  • רש"י על יחזקאל כז ג: "על מבואות ים" - על הנמל שהספינות באות עד החומה והשערים, והרבה כרכין יושבין על הים ואינה מקום נמל, ואין הספינות יכולות לקרב אליהם; "מבואות ים" - פור"ט בלע"ז.
  • מצודת דוד על יחזקאל כז ג: "על מבואות ים" - על הנמל מקום שהספינות באים.
  • מצודת ציון על יחזקאל כז ג: "מבואת" - מלשון ביאה.

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה