חוף אניות

חוֹף אֳנִיּוֹת

לשון המקרא רצועת חוף, שפך נהר או מפרץ המוגנים מרוחות וזרמים ומתאימים לעגינת אניות.
- ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.“ (בראשית מט, פסוק יג)
- ”חוף האניות גדול ומהולל מאד ומתחרה במסחרו את מרסיל והמבורג.“ (מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף הששי, מאת אלחנן ליב לוינסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”מרחוק נראה חוף האניות כיער עצים. תרנים גבוהים ועליהם מפרשים התנוססו לאלפים.“ ("המליץ", 17 בפברואר 1899, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

רש"י על בראשית מט יג: "זבולן לחוף ימים" - על חוף ימים תהיה ארצו, חוף כתרגומו סְפָר - מרק"א בלע"ז [יבמות מח], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר [...].