יָתוֹם עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא יתום
הגייה* yatom
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־ת־ם
דרך תצורה משקל קָטוֹל
נטיות נ׳ יְתוֹמָה; ר׳ יְתוֹמִים, נ"ר יְתוֹמוֹת
 
"יתומים" (1885), ציורו של תומס קנינגטון
  1. לשון המקרא מי שאביו או אמו או שניהם אינם בין החיים.
    • ”וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.“ (שמות כב, פסוק כג)
    • ”גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם.“ (ירמיהו ז, פסוק ו)
    • יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב; אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.“ (איכה ה, פסוק ג)
    • ”קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה, כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב; הֶחֱזִירָה, דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם.“ (משנה, מסכת יבמותפרק יג, משנה ו)
    • ”מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.“ (משנה, מסכת כתובותפרק י, משנה ב)
    • ”אֵיזֶהוּ יָתוֹם, כֹּל שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ שֶׁנִּשְׁחָטָה.“ (משנה, מסכת בכורותפרק ט, משנה ד)
    • ”אֲנִי יַלְדָה עֲנִיָּה / יְתוֹמָה עַוֶּרֶת עָיִן / סוֹעֲרָה מִכֹּל דְּחוּיָה / וְאוֹהֵב לְנַפְשִׁי אָיִן“ (יתומה עוורת, מאת מאיר הלוי לטריס, בפרויקט בן יהודה)
    • לאחר שנהרגה בתאונת דרכים הותירה אחריה האם שלושה יתומים.
  2. [מליצה] בהשאלה: אדם או דבר שאין מי שידאג לו או שיוצרו אינו ידוע.
    • "הַאֻמְנָם לֹא־תָנוּד לַמְשׁוֹרֵר הַבּוֹדֵד, הַיְחִידִי, / וְלֹא־תִשְׁמַע שִׁירָתוֹ כִּשְׁמֹעַ קוֹל שִׁירָה יְתוֹמָה!" ("שירה יתומה", חיים נחמן ביאליק)
  3. לשון חז"ל בהשאלה: נבדל, בודד. שאינו משוייך למקומו הראוי לו.

גזרון עריכה

  • למילה יש מקבילות במספר לשונות שמיות; אוגריתית: 𐎊𐎚𐎎 (יתם),[1] כנענית: 𐤉𐤕𐤌 (יתם).[2] הזוג יתום-אלמנה מצוי הן במקרא,[3] הן בספרות אוגרית,[1] והן בשרידי הספרות הכנענית,[4] דבר המצביע על קשר ספרותי הדוק בין הספרות המקראית והספרות הכנענית.[5] ארמית: ܝܰܬܡܳܐ (יַתְמָא), ערבית: يَتِيم (יַתִים), געז: yatīm, yattam.

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

   תרגום

מידע נוסף עריכה

  • יש הטוענים[6] שבמקרא המילה התייחסה רק למי שאביו נפטר, על סמך פסוקים כגון: "יְתוֹמִים הָיִינוּ אֵין [קרי: וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת" (איכה ה, ג); "יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה" (תהלים קט, ט). מנגד יש הסבורים[7] שהמילה כוונה גם למי שרק אמו נפטרה, כלומר כמו השימוש הרווח כיום.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: יתום
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יתומים

הערות שוליים עריכה

  1. 1.0 1.1 לוחות UT 2 Aqht V, 127
  2. KAI 14 (הסרקופג של אשמונעזר השני), 24 (מצבת כלמו)
  3. שמות כב, פסוק כא; ישעיהו א, פסוק יז; ישעיהו א, פסוק כג; ישעיהו ט, פסוק טז; ירמיהו מט, פסוק יא; איוב כד, פסוק ג; איכה ה, פסוק ג; תהילים סח, פסוק ו; איוב כב, פסוק ט
  4. KAI 14 (הסרקופג של אשמונעזר השני)
  5. יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, חלק ראשון - עיונים בדפוסי ספרות, הוצאת א. רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 56-57
  6. Strong, James. "The New Strong's Dictionary of Hebrew and Greek Words", word 3490, Thomas Nelson Publishers, 1996 Gesenius, Heinrich Friedrich Wilhelm; Tregelles, Samuel Prideaux. "Gesenius' Hebrew and Chaldee Lexicon to the Old Testament", Baker Book House, 1990
  7. בן־יהודה, אליעזר. "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה", עמ' 2199, הוצאת מקור, 1980 קדרי, מנחם־צבי. "מילון העברית המקראית", הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, 2006
השורש יתם

השורש י־ת־ם הוא שורש מגזרת נפ"יו.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית מוות הורים, בדידות נעזבות
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים עריכה

י־ת־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָתַם יָתוֹם יִיתַם -אין- לִיתֹם
נִפְעַל יִתֵּם מְיַתֵּם יְיַתֵּם יַתֵּם לְיַתֵּם
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל יֻתַּם מְיֻתָּם יְיֻתַּם -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְיַתֵּם מִתְיַתֵּם יִתְיַתֵּם הִתְיַתֵּם לְהִתְיַתֵּם

הערה עריכה

  • בבניין קל שורש זה ניטה בצורה חריגה, בכך שזמן העבר הוא עפ"י משקל "פָּעַל", אך זמן ההווה הוא עפ"י משקל "פָּעוֹל".