השורש י־ת־ם הוא שורש מגזרת נפ"יו.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
מוות הורים, בדידות נעזבות
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
י־ת־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָתַם
|
יָתוֹם
|
יִיתַם
|
-אין-
|
לִיתֹם
|
נִפְעַל
|
יִתֵּם
|
מְיַתֵּם
|
יְיַתֵּם
|
יַתֵּם
|
לְיַתֵּם
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
יֻתַּם
|
מְיֻתָּם
|
יְיֻתַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַתֵּם
|
מִתְיַתֵּם
|
יִתְיַתֵּם
|
הִתְיַתֵּם
|
לְהִתְיַתֵּם
|
- בבניין קל שורש זה ניטה בצורה חריגה, בכך שזמן העבר הוא עפ"י משקל "פָּעַל", אך זמן ההווה הוא עפ"י משקל "פָּעוֹל".