הווה

הוֹוֶה

לשון חז"ל הזמן הנוכחי, מה שמתרחש כעת.
- ”בַּשְּׁיָרָא דִבְּרוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא דִבְּרוּ בַשְּׁיָרָא אֶלָּא בַהוֹוֶה.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק א, משנה י)
- ”וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן; אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר; אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ה, משנה ז)
- ”הָעָבָר אַיִן, וְהָעָתִיד עֲדַיִן, וְהַהֹוֶה כְּהֶרֶף עַיִן, אִם כֵּן דְאָגָה מְנַיִן.“ (פתגם עממי, מאת פלא יועץ בזֶמֶרֶשֶׁת)

צורת בינוני (בשימוש נדיר בעברית מארמית ^[1]) של הפועל הָוָה (היה); פירוש זה מודגם בלשון הפיוט: "וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל / לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא // וְהוּא הָיָה וְהוּא הוֹוֶה / וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה" (אדון עולם).