טרפה

טְרֵפָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טריפה
הגייה*	trefa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ט־ר־ף
דרך תצורה	משקל קְטֵלָה
נטיות

כבש שנהיה טרפה

1. בעל חיים שסופו למות בעקבות פציעה או חולי.

   • ”טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה“ (בראשית לא, פסוק לט)
   • ”וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ“ (שמות כב, פסוק ל)

2. בהשאלה: דבר מאכל שאינו כשר על פי דיני היהדות.

גיזרון

• מקור המילה מהשורש ט־ר־ף, שכן הפציעה המדוברת בד"כ התרחשה בידי טורף.

צירופים

• זו נבלה וזו טרפה

נגזרות

• טרף

מילים נרדפות

• פיגול

ניגודים

• כשר

תרגום

• אנגלית: treyf‏‏‏‏
• גרמנית: treife‏‏‏‏

ראו גם

• נבלה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: טרפה