הטריף

הִטְרִיף

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	הטריף
שורש וגזרה	ט־ר־ף
בניין	הִפְעִיל

1. סיפק מזון קיומי.

   • ”רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי“ (משלי ל, פסוק ח)

2. [יהדות][עממי] פסל ממאכל. פסק על מזון שהוא איננו כשר, או גרם למזון או לכליו להיאסר.

   • הרב היה נוהג להטריף הרבה
   • אל תתן להם להיכנס למטבח שלא יטריפו לנו את הכיור.

3. בלבל (נהוג רק בצירוף לדעת)

   • החוייה המזעזעת הטריפה את דעתו.

גיזרון

• 1. ראו טֶרֶף.
• 2. במקור פסק על בעל חיים שנשחט שהוא טרפה והמשמעות התרחבה ראו טָרֵף.
• 3. שורש מקראי, גזירה ממטורף בלשון חז"ל.

נגזרות

• מטריף(3)

ניגודים

• הכשיר(2)