טף

טַף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טף
הגייה^*	taf
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ט־פ־ף
דרך תצורה
נטיות	ר': טַפִּים^[1], נ"י: טַף-, כ': טַפָּם, טַפָּהּ; טַפֵּיכֶם, טַפֵּינוּ

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

טף

לשון המקרא ילדים קטנים.
- ”מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים“ (אסתר ג, פסוק יג)
- ”טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ- יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד“ (במדבר לב, פסוק כו)
- ”נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל “ (יהושע א, פסוק יד)
- "...והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם" (משנה תורה להרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה')
- "...אוּלַי נִמְצָא מְעַט בָּר/ וְנֹאכַל וְנָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁנוּ/ אֲנַחְנוּ וְכָל טַפֵּנוּ." "התרנגולים והשועל", חיים נחמן ביאליק

מילה מקראית. כנראה^[2] השורש הזה ט-פ-ף קרוב אל ט-פ-ל 'המציד, הדביק', ולכן הטף משמע מה שנצמד לאדם, הנספח שלו (אותו רעיון במילים משפחה ושפחה). השערה זו נתמחת על ידי הצורה הארמית: טְפֵלִים \ טְפֵלִין \ טפליא 'ילדים'^[3]^[4]. או, על שום דרך הליכתם של הילדים הקטנים הַמְטוֹפְפִים (הולכים כדורכים־לא דורכים על הארץ), ראה גם טפף. ואולי בקרבה לארמית (טַפְלָא) ולערבית (طِفْل-קרי: טִפְל), שם נִתּוֹספה למ"ד.

↑ אין צורה זו נהוגה לעצמה אלא בכינויים גרידא, מפני שזהו שם קיבוצי.
↑ יסטרוב.
↑ יסטרוב, CAL.
↑ שתמיד מתרגמת את העברית טף באונקלוס: ”וְכֹל הַטַּף“ (במדבר לא, פסוק יח) = ”וְכֹל טַפְלָא“ (אונקלוס על במדבר לא – פסוק יח).

סוג דגן בעל גרגרים קטנים במיוחד ואינו מכיל גלוטן.
- מקמח הטף מכינים באתיופיה אינג'רה

ערך בוויקיפדיה: בן-חילף טף