ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא טח
שורש וגזרה ט־ו־ח
בניין פָּעַל (קַל)
  1. מרח וכיסה גוף בשכבה של חומר.

גיזרון

עריכה
  • נראה שמשמעות המילה המקורית היא כסה כמו במילה טוחה ”מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה“ (איוב לח, פסוק לו) וכמו בטַח, ראו גם - ”הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת,וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי“ (תהלים נא, פסוק ח)

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

עריכה
השורש טוח

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ט־ו־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל טָח טָח

(ב׳ פעוּל: טוּחַ)

יָטוּחַ טוּחַ לָטוּחַ
נִפְעַל נִטּוֹחַ נִטּוֹחַ יִטּוֹחַ הִטּוֹחַ לְהִטּוֹחַ
הִפְעִיל הֵטִיחַ מֵטִיחַ יָטִיחַ הָטַח לְהָטִיחַ
הֻפְעַל הוּטַח מוּטָח יוּטַח -אין- -אין-
פִּעֵל טִיַּח מְטַיֵּח יְטַיַּח טַיַּח לְטַיֵּחַ
פֻּעַל טֻיַּח מְטֻיָּח יְטֻיַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות

עריכה
  • בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא טח
שורש וגזרה ש־ר־ש
בניין
  1. כּוּסָה.
    • ”לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם“ (ישעיהו מד, פסוק יח)

גיזרון

עריכה
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא בצורת הופעל או נפעל.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה


השורש טוח

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ט־ו־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל טָח טָח

(ב׳ פעוּל: טוּחַ)

יָטוּחַ טוּחַ לָטוּחַ
נִפְעַל נִטּוֹחַ נִטּוֹחַ יִטּוֹחַ הִטּוֹחַ לְהִטּוֹחַ
הִפְעִיל הֵטִיחַ מֵטִיחַ יָטִיחַ הָטַח לְהָטִיחַ
הֻפְעַל הוּטַח מוּטָח יוּטַח -אין- -אין-
פִּעֵל טִיַּח מְטַיֵּח יְטַיַּח טַיַּח לְטַיֵּחַ
פֻּעַל טֻיַּח מְטֻיָּח יְטֻיַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות

עריכה
  • בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]