חליצה

חֲלִיצָה אעריכה

לשון המקרא מעיל עליון קצר המגיע עד המותניים.
- ”וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו“ (שמואל ב׳ ב, פסוק כא)
- ”וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת-חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ“ (שופטים יד, פסוק יט)
- ”והנה גם היא עמֵלה בזעת אפיה להשיב לו כגמולו ולעזור גם לו בלבשו את ארבע-הכנפות ואת חגורתו ואת חליצתו ואת כל אשר לו.“ (לארץ ישראל, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)

איור של טקס החליצה.

לשון חז"ל הוצאה; הסרה.
- "ובחליצה אינו חולץ אלא האבנים שיש בהם נגע. הא לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה צריך לומר בחליצה." (ספרא לע ויקרא יד)
- "חליצת ברגים [שבורים] מחייבת שימוש בכלים מקצועיים ייעודיים המכונים - חולצי ברגים." (אתר של בית מסחר לכלי עבודה)
לשון חז"ל (יהדות) טקס הסרת הנעל מרגלו של יבם על־ידי גיסתו, אות ועדות שהיא משחררת אותו מן החובה לשאת אותה לאישה לאחר מות בעלה/אחיו.
- ”מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת; חָלְצָה בְּמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יב, משנה א).
- "לא רצה לייבם או שלא רצתה היא. ה"ז חולץ לה ואח"כ תהיה מותרת להנשא לאחר ומצות עשה מן התורה לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר וחלצה נעלו וגו'. ומצות יבום קודמת למצות חליצה." (רמב"ם הלכות יבום וחליצה א)

"וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו." (דברים כה ט)

ערך בוויקיפדיה: חליצה