ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זה
הגייה* ze
חלק דיבר מילת־גוף, מילת־חיבור
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
כינויי הרמז
גוף קרוב רחוק
זכר זה ההוא (הלז)
נקבה זאת / זו ההיא
ז"ר אלה / אלו ההם
נ"ר ההן
  1. כינוי רומז לדבר קרוב ממין זכר.
  2. לשון המקרא מילת-חיבור: אֲשֶׁר, שֶׁ- .
    • ”שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ; וְאַל-תָּבוּז כִּי-זָקְנָה אִמֶּךָ“ (משלי כג, פסוק כב)
  3. מילת-הדגשה לחיזוק שאלה אֵפוֹא.
    • ”וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם“ (נחמיה ב, פסוק ד)
    • ”לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן“ (משלי יז, פסוק טז)
    • למה זה תשאל?
  4. לפני מספר או יחידת זמן: כְּבָר.
    • "זה כבר כמה ימים/ שב"צוותא" מופיע זמר מחופש/ עם שירים מאתמול/ שאיש לא יבין" (צוותא, מאת שלמה ארצי)
    • זה ארבע פעמים.

גיזרון

עריכה
  • פיניקית: "ז" 𐤆; ארמית: דְּן, דְּנָא; אוגריתית: "ד" 𐎄; מצרית קדומה: "זִיְ".
  • בזה (עברית) = בדי (ארמית). בניגוד לדעתם של רש"י (שפירש בדי בהוראת בהרבה), ושל הלשונאי דוד ילין שפירש 'בדי' בהוראת בּ-רחש קל, בּ-אוושה [1] חושב אני כי המילה המקראית שרבים התחבטו בפירושה: 'בדי' המופיעה מספר פעמים במקרא מורכבת ממלית היחס בְּ + דֵי (זה), כנראה ויסודה במעתקים שמקורם בהשתלשלות אותיות קדם־שמיות בהן נשתגרו חילופי ז↔ד מן האות הפרוטו־שמית (ד' רפוייה - ḏ) השוו:
”מֵאֵ֖ת יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ“ (חבקוק ב, פסוק יב)
בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר ׀ יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗ח וּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑ה רַ֥עַם שָׂ֝רִ֗ים וּתְרוּעָֽה“ (איוב לט, פסוק כה)
”כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ“ (ירמיהו נא, פסוק נח)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: this‏‏‏‏
  • יוונית: αυτός‏‏‏‏ (תעתיק: aftós)
  • ספרדית: esto‏‏‏‏
  • ערבית: هذا‏‏‏‏ (תעתיק: הָדָ'א)
  • צרפתית: ce‏‏‏‏

ראו גם

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זה
הגייה* zo
חלק דיבר מילת גוף
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא זוֹ, זֹאת. מילת הוראה על נקבה
    ” וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע, לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר-לְכוּ אַחֲרַי, וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן; וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה“ (מלכים ב׳ פרק ו, פסוק יט)
    • ”גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי“ (קהלת ט, פסוק יג)

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה
  1. (ראו-לשונינו, תמוז תרפ"ח 1928, עמ'11)