| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | הלז |
| הגייה* | halaz |
| חלק דיבר | כינוי רומז |
| מין | זכר ונקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- הַהוּא, אוֹתוֹ הַזֶה, אִישׁ שֶׁשָׁם.
- ""מאין אדוני נוסע?" הוא פונה אליו.
"מקיוב", עונה הלז מתוך פיהוק-ברווחה המסוגל רק לקבלנים. "ואדוני מאין?"" (בין קודש לחול/יהודה שטיינברג)
- "הלז מוליך היה אותנו לפי שעה עד עיר-הגבול, על מנת שימסור אותנו שם בידי ה"מעביר" עצמו, זה שהוא צריך להעבירנו את הגבול בחשאי." (רשמי דרך / י"ח ברנר)
- מן המקרא. ייתכן כי זהו הלחם של "הַל" {כבערבית: ٱلـ (אֲל־) – ה' הידיעה} עם "זֶה".
- ”וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.“ (שמואל א׳ יז, פסוק כו)
- ”וַיֹּאמֶר--מָה הַצִּיּוּן הַלָּז, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר, הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה, וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עַל הַמִּזְבַּח בֵּית-אֵל.“ (מלכים ב׳ כג, פסוק יז)
- ”וַתֵּלֶךְ, וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֹתָהּ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז“ (מלכים ב׳ ד, פסוק כה)
