הקיש

אין לבלבל ערך זה עם הערך הכיש.

הִקִּישׁ א

דָּפַק, הָלַם בִּדְבַר-מָה.
- "הקיש על הדלת, ועל הנגר, ועל המנעול, ועל המשוט, ועל הקלת, ועל אילן שכוחו רע..." (משנה, סדר טהרה, מסכת זבים, פרק ד', ג')
הִכָּה וְדָפַק בִכְלִי נְגִינָה כְּדֵי שֶׁיִּבְקְעוּ מִמֶּנוּ צְלִילִים (בְּיִחוּד תֹּף).
- הלהקה הקישה במקלות התופים כסימן להתחלת הנגינה.
- "שומעין קול בן ארזה מקיש בצלצל מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד, דף ל"ב)
לחץ על כפתור או מקש במחשב.

השורש נ־ק־שׁ א הוא שורש מגזרת חפ"נ.

לשון חז"ל השווה, יצר היקש, והסיק מסקנה מהשוואה זו.^[1]
- ”אף השמלה היתה בכלל כל אלה .למה יצאת. להקיש אליה, לומר לך, מה שמלה מיוחדת“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ה)
- בשיר "אבי" מַקיש יהודה עמיחי את זכר אביו לדבר פשוט כלחם.

במילונו אברהם אבן שושן טוען כי מילה משנאית זו נשאלה מערבית בהגיית קִייָשׂ: (قياس) בהוראות: מסקנה-לוגית,מידה,גודל,מימד.
משמע מטפורי נגזר מן נ-ק-ש 'דפק, בא במגע': הקיש 'הביא במגע' משם 'השווה', כמו להביא במגע ידיים של שני אנשים כדי להשוות אותן. בדומה לאנגלית juxta-pose 'הציב קרוב' כדי להשוות.^[2]