נקש

נָקַשׁ א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נקש
שורש וגזרה	נ־ק־שׁ א
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון חז"ל דפק, היכה, הרביץ, חבט

   • העני נקש על הדלת ביד רפה והמתין בראש מורכן.
   • בחוץ שרר קור כלבים ושיניו החלו נוקשות זו לזו.

גיזרון

• לשון חז''ל מארמית. לא נמצא בעברית בתנ"ך אך יחידאי בארמית: ”וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן“ (דניאל ה, פסוק ו) = "וברכיו זו לזו נוקשות", תרגום וולגטה: לטינית collido‏ = אנגלית collide.

צירופים

• ברכיו נקשו זו לזו
• שיניו נקשו

נגזרות

• מקוש
• מקש
• נקישה

מילים נרדפות

• הקיש א

נִקֵּשׁ

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	ניקש
שורש וגזרה	נ־ק־ש
בניין	פִּעֵל

1. זמם חשב מחשבות לעשות נזק

   • ”וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ“ (תהלים לח, פסוק יג)
   • ”יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ“ (תהלים קט, פסוק יא)

מילים נרדפות

• התנקש
• זמם

נִקַּשׁ

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	נ־ק־ש
בניין	נִפְעַל

1. נכשל

   • ”פן תנקש אחריהם“ (דברים יב, פסוק ל)
   • ”פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ“ (דברים ז, פסוק כה)
   • ”מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה“ (תהלים ט, פסוק יז)

מילים נרדפות

• נוקש ”נוקשו“ (ישעיהו ח, פסוק טו)

ראו גם

• מוקש
• יקוש