הִמְצִיא

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא המציא
שורש וגזרה מ־צ־א, גזרת נל"א
בניין הִפְעִיל
  1. מסר דבר־מה לאחר.
    • ”וְאֶת-הָעֹלָה, הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ--וְאֶת-הָרֹאשׁ; וַיַּקְטֵר, עַל-הַמִּזְבֵּחַ“ (ויקרא ט, פסוק יב)
    • ”ושמואל אמר: זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו“ (בבלי, מסכת חגיגהדף ה, עמוד א)
    • בית המשפט הורה לתובע להמציא את המסמכים הנדרשים.
  2. הגה דבר חדש, שלא היה כמותו לפני כן.
    • "...כל מי שהשיגה ידו, כָּתַב עברית כיכולתו, ובשעת הדחק המציא לו מלים וביטויים חדשים לפי צורך עניינו, בלי כל כוונה מיוחדת להרחיב השפה ולהחיותה" (אחד העם, "לשאלת הלשון (א')")
    • "וְהָאָדָם הִמְצִיא אֶת הַגַּלְגַּל, / וְהָאָדָם הֵשִׁיט סְפִינוֹת עַל גַּל" (בראשית, מאת חיים חפר)
  3. בהשאלה: ברא מעשה מדמיונו.
    • "ראיתי כיצד בחורים עמדו והכריזו על סחורות הממתקים שלהם, כל אחד המציא מציאה גדולה משל חברו" (חיים נחמן ביאליק, "על אמריקה", תל־אביב, תשרי התרפ"ז)
    • "הוּא מַמְצִיא סִפּוּרִים – וְאַתָּה צוֹחֵק, / וְהָאוֹר מִתְמַלֵּא בָּעֵינַיִם." (יֶלֶד אַתָּה שׁוֹאֵל, מאת עוזי חיטמן)

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש מצא

השורש מ-צ-א הוא שורש מגזרת נל"א.

נטיות הפעלים

עריכה
מ-צ-א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל מָצָא מוֹצֵא

(ב׳ פעוּל: מָצוּי)

יִמְצָא מְצָא לִמְצֹא
נִפְעַל נִמְצָא נִמְצָא יִמָּצֵא הִמָּצֵא לְהִמָּצֵא
הִפְעִיל הִמְצִיא מַמְצִיא יַמְצִיא הַמְצֵא לְהַמְצִיא
הֻפְעַל הֻמְצָא מֻמְצָא יֻמְצָא -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְמַצֵּא מִתְמַצֵּא יִתְמַצֵּא הִתְמַצֵּא לְהִתְמַצֵּא