בוטה

בּוֹטֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בוטה
הגייה*	bote
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־ט־א
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ בּוֹטָה, ר׳ בּוֹטִים, נ"ר בּוֹטוֹת

1. שאומר את דבריו בברור ולא מסתיר את כוונותיו, גם כשהם עלולים לזעזע, להעליב או לפגוע.

   • האנשים זעו באי נוחות למשמע דבריו הבוטים של הפרופסור, חלקם אף עזבו את החדר.
   • איני אוהב את הבדיחה הזו היא מידי בוטה לטעמי.
   • לא חושב שאקח אותו לכנס, הוא טיפוס גס ובוטה ועלול לעשות נזק להסברה.

גיזרון

• בינוני פועל מהפועל בטא במקרא שמופיע פעם אחת בלבד, ועל פי המשמעות הכללית בפסוק: ”יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְּקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא“ (משלי יב, פסוק יח)

נגזרות

• בוטות

מילים נרדפות

• גס
• מפורש

ניגודים

• בלשון נקיה
• מוצנע
• מרומז

תרגום

• אנגלית: explicit‏‏‏‏

ראו גם

• פוגעני