| ניתוח דקדוקי
|
|---|
| כתיב מלא |
ארוס
|
| הגייה* |
arus
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
א־ר־ס א
|
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
| נטיות |
ר׳ אֲרוּסִים; נ׳ אֲרוּסָה, נ"ר אֲרוּסוֹת; אֲרוּס־, ר׳ אֲרוּסֵי־; נ׳ אֲרוּסַת־; נ"ר אֲרוּסוֹת־
|
- אדם העתיד להינשא.
- ”אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ, וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ד, משנה י)
- ”נתגלה, שהתימני אינו נשׂוּי עוד, אבל ארוס הוא“ (מכאן ומכאן, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- הארוס שלה קבע את התאריך לחתונה לפי זמינותו של אולם האירועים האהוב עליה.
- במקרא מופיע השורש א־ר־שׂ, בשי"ן שמאלית.
- בשפות שמיות אחרות: אכדית: erisu [1]; ארמית: ארס [1]; ערבית: ערוש [1]; אשורית: אִרִשֻ [2] חיתית: אַ-רַ-אַשׁ (𒀀𒊏𒀸) בהוראת חבר
- סברה אחרת היא כי מקור המילה בשמו של אֵרוֹס, אל האהבה והפריון במיתולוגיה היוונית [3].
- מקבילות בערבית: عريس (עריס) בהוראת "חתן"; عروس (ערוס) בהוראת "כלה".
מילים נרדפות
עריכה
↑ "ארשׂ", מילון אבן שושן: מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, כרך ראשון, הוצאת קרית־ספר בע"מ 2003, עמוד 128.
↑ הערת השוליים לערך "ארשׂ", אליעזר בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך ראשון, הוצאת "לעם" 1959, עמוד 405.
↑ "אֵרוֹס", מילון אבן שושן: מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, כרך ראשון, הוצאת קרית־ספר בע"מ 2003, עמוד 121.
ערך בוויקיפדיה: ארוס