אפוד

אֵפוֹד

לשון המקרא בגד מבגדי הכוהן הגדול.
- ”וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ-לִי.“ (שמות כח, פסוק ד)
לשון המקרא מעיל קצר.
- ”וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד.“ (שמואל ב׳ ו, פסוק יד)
- "זה בושה להתפרחח / באפוד כזה קצר / לפזז בלב שמח / בתרועה ובקול שופר" (למה צחקה מיכל, מאת נעמי שמר)

המילה קיימת בשפות שמיות נוספות, סורית: ܦܸܕܬܵܐ (פִּדְתָא) - בגד שלובש הכהן הגדול. אכדית: epattu - אריג יקר, גלימה.^[1] אוגריתית: 𐎛𐎔𐎄 (אִפד) - סוג של בגד. מצרית קדומה: ifd - בד, וגם: מרובע, כפול ארבע. יש ששיערו עפ"ז ששימש ככינוי לסדין מרובע, או בגד העשוי מארבעה חוטים.^[2]
יוסף בן מתתיהו תיאר אותו כבגד שהחזה בו חשוף ויש לו שרוולים, דומה לבגד היווני ἐπώμις.^[3]