אבנט

אַבְנֵט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אבנט
הגייה*	avnet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

גבר חוגר אבנט

1. חגורה אופנתית רחבה אשר עשויה מבד.

   • ”וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו-לְכַהֲנוֹ-לִי“ (שמות כח, פסוק ד)
   • "שְׁטַמְפְּפֶר בָּא, וְגוּטְמַן בָּא, וְזֶרַח בַּרְנֵט, / וְיוֹאֵל מֹשֶׁה סַלּוֹמוֹן עִם חֶרֶב בָּאַבְנֵט." (הבלדה על יואל משה סלומון, מאת יורם טהרלב)
   • האבנט משמש כחלק ממדי התפילה של החסידים.

גיזרון

• המילה מופיעה במקרא.
• תיבת "אבנט" מצוייה עוד בטרם מגעם של אנשי יהודה עם תרבות הפרסים, מילון קליין והחוקר אלנבוגן, גורסים כי תיבת "אבנט" הושאלה מן מצרית עתיקה (בנ-ת, ben-t) כפועל, במשמעות "לחגור" בתוספת א' פרוסטתית, וחילוף באות האחרונה, ד' ← ט'.

ארמית בבלית: אָפוּנְדָא ,פוּנְדָא, פֶּנֶד; חגורה, סנסקריט: (बन्ध ;bandhá) בהוראת: עֲטִיפָה, כְּרִיכָה, לְפִיפָה. פרסית: (بند; ‎band) פירוש:רְצוּעָה, פַּס, סֶרֶט . גרמנית - ßänd^{[דרושה הבהרה]}. השוו, אנגלית - 'to bind'.

• החוקר יהושע מאיר גרינץ הראה כי בימי בית שני נהוג היה לכנות את אותו אבנט בשם הבבלי: "הֶמְיָן" כנראה מיסוד תיבה הודו-אירופית קדומה המצויה גם בלשון קדם-הלנית: (men- בהוראת: נשאר, מקובע) שאול ליוונית-עתיקה בהגיית: אֶמיָאן (εμέιαν) בהוראת: יציב, נשאר-במקום. ממנה נגזרה בפרסית-חדשה: מַנדַן (ماندن) להשאר,לעמוד,לשים.

גריניץ מביא ראייה מדברי הכהן יוספוס מתיתיהו שהיה עד למציאות הלשונית טרם הסתלקותו מירושלים לאחר שנת 63: "משה קרא לה אומנם אבנט אך אנו למדנו לקרוא לה המין", ניתן להבחין בתיבה זו גם במופעה המישנאי: ”מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ה, משנה ג) בעקבות כך העלה החוקר אברהם ביכלר תהיות לגבי טיב לשונם של כוהני בית המקדש השני שנשלט עד שלוש שנות קיומו האחרונים בידי שומרי גחלת הכהונה ההרודיאנית המפוקפקת הם כת הפרושים

מילים נרדפות

• המיין

תרגום

• אנגלית: sash‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אבנט

בגדי כהונה