תקוה

(הופנה מהדף תקווה)

תִּקְוָה אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תקווה
הגייה* tikva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ק־ו־ה א
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות ר׳ תִּקְווֹת; תִּקְוַת־, ר׳ תִּקְווֹת־
  1. צפיה לעתיד טוב, אמונה שדבר חיובי יקרה בעתיד.
    • חרף ההאשמות הקשות נגדה, לאורך כל המשפט הייתה לה תקווה שתזוכה.
    • "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו לא, טז)
    • וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַרִשְעָה כְּרֶגַע יֹאבֵד" (ברכת המינים, נוסח אשכנז)

מובאות נוספותעריכה

  • הוא שרד בנכר כל השנים רק בזכות התקווה לשוב לביתו.
  • "כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי ה' מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי" (תהלים עא, ה)
  • "וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ" (איוב יא, כ)
  • "רבי לוויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה" (משנה, פרק ד', משנה ד')

הערהעריכה

  • ברוסית תִיקְבַה тыква - היא דלעת.

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש קוה א

תִּקְוָה בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תקווה
הגייה* tikva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ק־ו־ה ג, גזור שם
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות ר׳ תִּקְוֹות; תִּקְוַת־, ר׳ תִּקְוֹות־
  1. פתיל, סיבים השזורים זה בזה לכדי גוף אחד.

גיזרוןעריכה

  • המלה מופיעה בתנך פעמיים, שתיהן בסיפור כיבוש יריחו ורחב הזונה:
  • "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ; אֶת־תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" (יהושע ב', י"ח)
  • "וַתֹּאמֶר: כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן" (יהושע ב', כ"א)

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: wick‏‏‏‏