תנועה פתוחה

תְּנוּעָה פְּתוּחָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תנועה פתוחה
הגייה* tnuah ptukha
חלק דיבר צרף
מין נקבה
שורש נ־ו־ע, פ־ת־ח
דרך תצורה
נטיות
  1. תנועה שבעת הגייתה הלשון נמצאת בתחתית חלל הפה.

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך בוויקיפדיה: תנועה פתוחה


השורש נוע

השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים עריכה

נ־ו־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל נָע נָע יָנוּעַ נוּעַ לָנוּעַ
נִפְעַל נִנּוֹעַ נִנּוֹעַ יִנּוֹעַ הִנּוֹעַ לְהִנּוֹעַ
הִפְעִיל הֵנִיעַ מֵנִיעַ יָנִיעַ הָנַע לְהָנִיעַ
הֻפְעַל הוּנַע מוּנָע יוּנַע -אין- -אין-
פִּעֵל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְנוֹעַע מִתְנוֹעֵעַ יִתְנוֹעַע הִתְנוֹעֵעַ לְהִתְנוֹעֵעַ

הערה עריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
השורש פתח

השורש פ־ת־ח א הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים עריכה

פ־ת־ח א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל פָּתַח פּוֹתֵחַ

(ב׳ פעוּל: פָּתוּחַ)

יִפְתַח פְּתַח לִפְתֹּחַ
נִפְעַל נִפְתַּח נִפְתָּח יִפָּתֵחַ הִפָּתֵחַ לְהִפָּתֵחַ
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל פִּתַּח מְפַתֵּחַ יְפַתַּח פַּתַּח לְפַתֵּחַ
פֻּעַל פֻּתַּח מְפֻתָּח יְפֻתַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְפַּתַּח מִתְפַּתֵּחַ יִתְפַּתַּח הִתְפַּתַּח לְהִתְפַּתֵּחַ

הערות עריכה

  • בבניין נפעל, הצורה בפתח גנובה היא זו המופיעה במקורות: ”הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ“ (יחזקאל מד, פסוק ב).
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[2]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[3]