תמרור

ערך זה עוסק בסימן משורש ת־מ־ר. לערך העוסק בצער משורש מ־ר־ר; ראו תמרורים.

תַּמְרוּר

מבחר תמרורים

לשון המקרא שלט המכוון ומורה את ההתנהלות הנכונה בדרך.
- ”הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ...“ (ירמיהו לא, פסוק כ)

המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל. משורש ת־מ־ר א בהוראת: גבוה, זקוף (ראו לדוגמא: תמיר).

רש"י (ירמיה שם): "תמרורים– תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך".
ר"י אבן כספי (שם): "מלשון מרורים... והיו בוחרים לשום עצים או עשבים מרים ונבאשים בטעם ובריח להיותם סימנים למסלות, כי בזה היו בוטחים שלא יסירם אדם ויבטלו הסימנים".

ערך בוויקיפדיה: תמרור

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תמרורים