שָׁעָה אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שעה
הגייה* sha׳a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש שׁ־ע־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ שָׁעוֹת, זוגי; שְׁעָתַיִם; שְׁעַת־, ר׳ שְׁעוֹת־
  1. לשון חז"ל נקודה בזמן. עת.
    • ”אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.“ (משנה, מסכת ברכותפרק א, משנה ג)
    • ”כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל, מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת, וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ב, משנה א)
    • ”אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה.“ (משנה, מסכת שבועותפרק ז, משנה ז)
    • ”רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ.“ (משנה, מסכת אבותפרק ד, משנה יח)
  2. לשון חז"ל משך זמן שאורכו חלק אחד מ־24 של היממה
    • ”(וְגוֹמְרָהּ) עַד הָנֵץ הַחַמָּה; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.“ (משנה, מסכת ברכותפרק א, משנה ב)
    • ”עברה ו' שעות ולא ראתה אסור לשמש כל היום...“ (תוספתא, מסכת נידהפרק ט, הלכה ב)
    • "באיזו שעה נפגש מחר?" "בשעה ארבע אחרי הצהרים"
  3. [עממי] בהשאלה: זמן ממושך.
    • שעה שאני מחפש את הים.

גיזרוןעריכה

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: hour‏‏‏‏
  • יידיש: שעה‏‏‏‏

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שעה
  • על שעה ויחידות זמן אחרות, במעגלות הזמן, אתר האקדמיה ללשון עברית, ספטמבר 2013.

הערות שולייםעריכה

שָׁעָה בעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא שעה
שורש וגזרה שׁ־ע־י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. פנה, שם לב, התיחס.
    • ”וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.“ (בראשית ד, פסוק ה)
    • שְׁעֵה שַׁוְעָתֵינוּ (מצוי בתחינות ופיוטים)
    • הוא לא שעה לתחנוניה ועזב את הבית.
  2. לשון המקרא סיפר, התעסק ודיבר בענין.
    • "ואַל יִשְׁעוּ בְּדִּבְרֵי שָׁקֶר" (שמות)
    • "וְאֶשְׁעֶה בְּחֻקֶּיךָ תָּמִיד" (תהלים קיט)

גיזרוןעריכה

  • בערבית קיים השורש ( ش ي ء ; š-y-ʾ) ממנו נוצקה המילה شَاءَ שאא' - במשמעות: כוונה, רצון. ראו גם בערבית אנ-שאא'-אללה ="ברצון האל"( בחוגי הלוקאל - אקדמיה וכהניה, גזרונו של שורש מקראי זה עדין נתון למחלוקת).
  • מתקשר עם הביטוי המקראי-"ואשא..." . בלשון געז, "וֲשְׂאַ"- בהוראת אמר,השיב [1].

פרשנים מפרשיםעריכה

דעת רש"י: בפסוק אל ישעו בדברי שקר, מפרש לשון ארמית -סיפור (אישתעי). ולשיטתו יש שני שורשים שעה -פנה, ושעה -סיפר. "שְׁעֵה מֵעָלָיו" (איוב) -פנה מעליו. ועוד. דעת החזקוני (מובא גם באב"ע) שהשורש השני שעה לשון רפיון. דעת אבן עזרא: שורש ש.ע.ן השענות אל ישעו - אל ישענו. וכן דעת התרגום המיוחס ליונתן.

סמוכיןעריכה

  1. א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ז' (תרצ"ו), "ושא" עמ'375