שגיא

שַׂגִּיא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שגיא
הגייה^*	sagi
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׂ־ג־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטִּיל
נטיות	שַׂגִּיאָה, שַׂגִּיאִים, שַׂגִּיאוֹת, שַׂגִּיאַת⁻, שַׂגִּיאֵי⁻

נשגב, עילאי.
- ”הֶן-אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא-חֵקֶר.“ (איוב לו, פסוק כו)
- ”שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה“ (איוב לז, פסוק כג)
- שגיא כוח לא מצאנוך שדי.אשר מלא כל אתה ולנתה בין שדיי. (קדושתות לשבתות השנה, שמות, יניי; 500 לשנת 600 סה"נ).
שם פרטי לזכר.

מן שׂ-ג-א (שָׂגָה. ארמית: סַגֵּי (סגי נהור).
עד לתהליך הערביזציה של סוריה הקדומה נהוג היה לצרף לשם הפרטי קידומת או שם הלקוחים מתקופת מלכי אשור ומתכתבים עם אוצר השמות המקראיים .השם העברי שגיא מקביל ל-(sagu, סַגוּ) כקיצור של השמות - "סַרֻ-קִנֻ" šarru - kinū בהוראת "השר הכַּן", הוא המלך סרגון האשורי.