שאנן

שַׁאֲנָן א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שאנן
הגייה^*	sha'anan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־א־ן
דרך תצורה	משקל קַטְלָן
נטיות	ר׳ שַׁאֲנַנִּים, נ"ר שַׁאֲנָנוֹת

לשון המקרא שמרוצה ממצבו, ואדיש לסכנות האורבות לו.
- ”נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי“ (ישעיהו לב, פסוק ט)
- ”וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה“ (זכריה א, פסוק טו)
לשון המקרא רעש, שאון.
- ”יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאׇזְנָי; וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ“ (ישעיהו לז, פסוק כט)
- ”המשננים בשאנן ושואגים ה' אלהינו“ (המאמירים באימה, מאת רבי אלעזר הקליר, באתר מאגרים)

1. קרוב לסורית: ܫܲܢܸܢ (שַׁנִן) - פייס, השקיט.

2. מילה יחידאית, מקביל לשאון. לדעת חלק מהפרשנים משמעו כמו הוראה 1.

לשון המקרא היה בוטח ושלו.
- ”וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד“ (ירמיהו ל, פסוק י)
- ”וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה“ (משלי א, פסוק לג)
- ”יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ“ (איוב ג, פסוק יח)

הפועל 'שאנן' הוא בבנין קל של מרובעים, שהוא בניין נדיר מכיון ששורשים מרובעים בדר"כ מופיעים בבניינים הכבדים.