ריבה

ערך זה עוסק ברִיבָה, בחורה צעירה. לערך העוסק ברִבָּה, מאכל מתוק; ראו רבה.

רִיבָה

לשון חז"ל בחורה צעירה, נערה.
- "אור ליום שאותה ריבה באה אצלו נתפרשו לו ענייניה." (ש"י עגנון, "גבעת החול", מתוך על כפות המנעול, עמ' שנ"א)
- "בשער הופיעה הריבה, לבדה באה והפנס מיטלטל בידה." (פרנץ קפקא, מתוך "רופא כפרי")
- "רִבֶלֶה היא שם אישה יהודית מוכרת חמאה באטליז ברחוב היהודים אשר בווילנא בשער בית ליב ליזר'ס. כשהיתה ריבה היו קוראים לה רבקה, וכשנישׂאת לאיש קראו לה ריבה, וכשנצטיינה במעשׂיה הטובים התחילו לקרוא לה רִבֶלֶה." (רִבֶלֶה מוכרת־החמאה, יהודה לייב גורדון)

2. לשון חז"ל אשה חשובה וגם נשואה

אבות דרבי נתן יז (ד-ה): "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בשוק, ראה ריבה אחת שמלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערביים, אמר לה, בתי מי את, נתעטפה בשערה וישבה לפניו. אמרה לו: רבי, בתו של נקדימון בן גוריון אני. אמר לתלמידיו: העבודה, אני חתמתי על כתובתה של ריבה זו, היו קורין בה אלף אלפים דינרי זהב בדינרי צורי". ושם: "מעשה בריבה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה".

מארמית: רביא – ילד או נער. ריבה נערה. יש קשר לשורש המקראי רב-גדל.
לפי התלמוד המילה המקראית כרוב, בנויה רביא ”ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ה, עמוד ב)