קבה

קֵבָה

איבר הדומה לשק הנמצא מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן, ותפקידו לעכל את המזון.
- ”...וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.“ (דברים יח, פסוק ג)
- ”אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִם; אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ב, משנה ה)
- ”הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְשֵׁרָה, אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה; [...] טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה, קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ח, משנה ה)

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. צורה דומה מופיעה פעם נוספת בפסוק הבא: ”...וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ...“ (במדבר כה, פסוק ח) פרשנים אחדים טענו כי הוראתה 'רחמה', אולם במורה נבוכים נכתב: "וקֵבַה הוא שם האצטומכא, והרחם (המופיע בספר בראשית כ' יח) הוא איבר בקרבי-האשה בו מתפתח הוולד". עפ"י פרשן ימה"ב אבן ג'נאח הקֵבַה נמנית עם חלקי גוף הבהמה השמורים לכוהן שהקריב אותה. ואמנם בעלי המדרש ראו את זכותם זו של הכוהנים על קיבת הבהמה כנובעת מפגיעתו של פינחס בקיבת המדיינית ^[1].

ערך בוויקיפדיה: קיבה

לשון המקרא (משמעות משוערת) מבנה קטן ופתוח, חדר קטן.
- ”וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ...“ (במדבר כה, פסוק ח)

ד"ר מוטי רוזן, "כיצד התגלגלה המילה קֻבָּה כפירוש לבית בושת?". ‏Ynet (מתוך גיליון ינואר של הירחון "טבע הדברים")‏, 25/01/10.

עברית חדשה (ימאות) בסירות ובספינות מפרשים: כָּנָה על הסיפון למשען המנור של מפרש אורכי.
- משעינים את המנור על הקבה כאשר הספינה עוגנת או רתוקה, כדי להקטין את העומס על המעלנים.

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Booms (sailing)