קולר

קוֹלָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קולר
הגייה^*	kolar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	משקל קוֹטָל
נטיות	ר׳ קוֹלָרִים; קוֹלָר־, ר׳ קוֹלָרֵי־

כלב עם קולר לצווארו.

לשון חז"ל רצועה הנכרכת סביב הצוואר להמתה בחנק או לענישה, עברית חדשה ^[1]הניתנת לשמירה או אף לתכשיט על צואר כלב והדומה.
- "כשגלו ישראל מירושלים הוציא אותם בקולרים" (מדרש תנחומא, פרשת משפטים, סימן י')
- "הכלב רשאי לשאת קולר מעור או קולר חנק. (קולר דוקרני יאסר)." (מתוך הודעת החוג הישראלי לאילוף כלבים)
- ”הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר“ (בבלי, מסכת גיטין – דף ט, עמוד א)
תכשיט לצוואר.
- הנערה הגיעה לחתונה כשעל צווארה תלוי קולר פנינים.
בהשאלה: אשמה או אחריות הגורמת לייסורי מצפון.
- ”אילו היית יודע שהנודר כאילו נותן קולר על צוארו נודר היית?“ (בבלי, מסכת נדרים – דף כט, עמוד א)(3)
- "אמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שישבו בדין הקולר תלוי בצואר כולן" (מדרש תנחומא, פרשת משפטים, סימן ו')

שני קולרים.

מתקן שמזרים מים לשתייה בלחיצת כפתור.
- הייתי צמא, אז שתיתי מים מהקולר.
- המנהלת הודיעה על התקנת שני קולרים חדשים בחצר.