| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מצפון
|
| הגייה* |
matspun
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־פ־ן, שלמים
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטוּל
|
| נטיות |
ר׳ מַצְפּוּנִים
|
- לשון המקרא, רק ברבים דברים שמוצפנים, שהוחבאו במיסתור, אוצרות חבויים.
- בהשאלה מ(1), רק ברבים סודות, מה שאדם מסתיר.
- הזהר פן תגלה מצפוניך לאיש תככים
- התחושה מהו הדבר הנכון לעשותו והדחף לעשות את הנכון והצודק. (הערה: בבנית משפט מתיחסים אל המצפון כאילו היה אבר בגוף).
- מצפונו של פינוקיו אמר לו ללכת לבית הספר, אך הוא פנה לקרקס.
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא ובצורת רבים, נגזרה מצפן-הסתיר כמו צָפוּן.
