צואר

צַוָּאר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צוואר
הגייה^*	tsavar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר ונקבה
שורש	צ־ו־ר
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ צַוָּארוֹת; צַוַּאר־, ר׳ צַוְּארֵי־; כ׳ צַוָּארוֹ, צַוַּארְכֶם, צַוָּארָיו, צַוְּארֵיהֶם

איבר בגוף בעל חיים בין הגולגולת לכתפיים; מחבר את הראש עם שאר חלקי הגוף.
- ”וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בִנְיָמִן־אָחִיו וַיֵּבְךְ; וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל־צַוָּארָיו.“ (בראשית מה, פסוק יד)
- ”כֹּה־אָמַר יהוה אֵלַי; עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת, וּנְתַתָּם עַל־צַוָּארֶךָ.“ (ירמיהו כז, פסוק ב)
- ”הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה; הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה?“ (איוב לט, פסוק יט)
- ”נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים; צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.“ (שיר השירים א, פסוק י)
- ”מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַּזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ז, משנה ג)
- ”הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, כְּשֵׁרָה.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ב, משנה ג)
בהשאלה: חלק מוארך דמוי צוואר בחפץ או גוף כלשהו.
עברית חדשה (ימאות) הפינה הקדמית העליונה של מפרש אורכי מרובע.
- "הַזָּוִיּוֹת נִקְרָאוֹת: הַקִּדְמִית הָעֶלְיוֹנָה – צַוָּאר (Throat) וְהָאֲחוֹרִית הָעֶלְיוֹנָה – קָדְקֹד (Peak), הַקִּדְמִית הַתַּחְתּוֹנָה – פֶּקֶם (Tack) וְהָאֲחוֹרִית הַתַּחְתּוֹנָה – קֶרֶן (Clew)."‏ (שמואל טנקוס, שיט מפרשים, 1945)

גיזרון

(1)במילון א-ב' של סוקולוף ועל קערות השבעה מאגיות בארמית מנדעית מופיעות התיבות: "בי-צורא", "בי-צוארא" בהוראת איזור הצוואר,צווארון .
(3)האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.