- שם לפעולת הבעירה של האש.
- בהשאלה: חום גופו עלה מאוד. בדר"כ עקב מחלה.
- במשך יומיים קדח גרגמל מחום, עד שהמציאו את האקמול.
שורש מקראי , י"א כמו נקדח.
- יצר חור בחומר. בדר"כ חור עגול.
- מצוי בארמית פעולת השרשת העשבים והטחב. דוגמה: ”אשכח כופרא[...]משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כג, עמוד ב) תרגום: מצא חתיכת זפת, התיר לו לקחת לעצמו משום שהבעלים התיאשו בודאי שראה שקדחו בה עשבים.
"משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח (?) אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה " (ויקרא רבה ויקרא פרשה ד)
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קדח
|
| הגייה* |
'kedakh
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־ד־ח
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
קֶטֶל
|
- לשון חז"ל כויה בגוף, פצע שנעשה ע"י דבר חם.
- ”חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשֹוּ צָרֶבֶת הרי אלו מיטמאין בנגעים“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ו, משנה ח)
- עברית חדשה החלל בקנה ירי. קדח הקנה
