קָדַח אעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא קדח
שורש וגזרה ק־ד־ח
בניין פָּעַל (קַל)
  1. שם לפעולת הבעירה של האש.
  2. בהשאלה: חום גופו עלה מאוד. בדר"כ עקב מחלה.
    • במשך יומיים קדח גרגמל מחום, עד שהמציאו את האקמול.

גיזרוןעריכה

שורש מקראי , י"א כמו נקדח.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: word‏‏‏‏
  • גרמנית: Wort‏‏‏‏
  • ספרדית: palabra‏‏‏‏

ראו גםעריכה

קָדַח בעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא קדח
שורש וגזרה ק־ד־ח
בניין פָּעַל (קַל)
  1. יצר חור בחומר. בדר"כ חור עגול.

גיזרוןעריכה

  • מצוי בארמית פעולת השרשת העשבים והטחב. דוגמה: ”אשכח כופרא[...]משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי“ (בבלי, מסכת בבא מציעאדף כג, עמוד ב) תרגום: מצא חתיכת זפת, התיר לו לקחת לעצמו משום שהבעלים התיאשו בודאי שראה שקדחו בה עשבים.

מובאות נוספותעריכה

"משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח (?) אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה " (ויקרא רבה ויקרא פרשה ד)

מילים נרדפותעריכה

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: word‏‏‏‏
  • גרמנית: Wort‏‏‏‏
  • ספרדית: palabra‏‏‏‏

ראו גםעריכה

קֶדַחעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קדח
הגייה* 'kedakh
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ק־ד־ח
דרך תצורה
נטיות קֶטֶל
  1. לשון חז"ל כויה בגוף, פצע שנעשה ע"י דבר חם.
    • ”חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשֹוּ צָרֶבֶת הרי אלו מיטמאין בנגעים“ (משנה, מסכת נגעיםפרק ו, משנה ח)
  2. עברית חדשה החלל בקנה ירי. קדח הקנה

גיזרוןעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גםעריכה