צָעָה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צעה
שורש וגזרה צ־ע־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין קל
  1. לשון המקרא נע ממקום למקום באמצעות רגליו.
    • ”מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ“ (ישעיהו נא, פסוק יד)
    • ”כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אֶעֱבוֹר: כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה“ (ירמיהו ב, פסוק כ)
    • ”מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ“ (ישעיהו סג, פסוק א)

גיזרון עריכה

  • מן צ-ע-ה.

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

וגם:

תרגום עריכה


השורש צעה

השורש צ־ע־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים עריכה

צ־ע־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָעָה צוֹעֶה יִצְעֶה צְעֵה לִצְעוֹת
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל צִעָה מְצָעֶה יְצָעֶה צָעֵה לְצָעוֹת
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל