פשתן

פִּשְׁתָּן

פרח הפשתן

לשון חז"ל (בוטניקה) פשתה תרבותית (שם מדעי: Linum usitatissimum); סוג צמח חד-שנתי ממשפחת הפשתיים. נזרע בעיקר לצורך הפקת בדים מסיביו ובשל זרעיו המשמשים למאכל, למרפא ולייצור שמנים.
- ”המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף צב, עמוד א)
- ”מעולם לא ראיתי לא פשתן ולא דגן בשׂדה...“ (חורבן בית צדיק, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- צמח הפשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.
לשון חז"ל בדים וחוטים המופקים מסיבי צמח הפשתן.
- ”כלי פשתן הדקים הבאין מבית שאל ככלי צבועין הן.“ (ירושלמי, מסכת קידושין – דף כז, עמוד א)
- ”יש אנשים נושאים בגדים ארוכים והם מעטים, ויש אנשים מלובשים בגדי צמא גס או פשתן לבן והם רבים...“ (הכיור האחרון, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- הצעתי את מיטתי בסדין פשתן צבעוני.

לשון חז"ל. המילה הופיעה לראשונה במשנה ובתלמוד, כשהיא מחליפה מילים מקראיות רבות שניתנו לפשתן ולמצוריו, כגון: פשתה, פשתים, בד, שש, בוץ^[^{דרוש מקור]} וכתונת^{[דרושה הבהרה]}.
2: אוגריתית: פשת ,פשתם-בהוראת "בגדי פשתן" ^[1].
בארמית נקרא כיתנא יתכן שהוחלף במשך הדורות עם הכותנה אולי בעקבות הערבית.

צמח

בד או חוט

לצמח הפשתן (ולא למוצריו) התייחסות אחת בלבד במקרא: ”וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.“ (שמות ט, פסוק לא)
בעבר היה נהוג לייצר כלי מיטה מפשתן, לכן בשפות רבות המושג פשתן זהה למושג מצעים (כלי מיטה), למשל באנגלית: linen‏‏‏‏.
ביהדות, חל איסור ללבוש בגד שארוגים בו צמר ופשתן יחדיו (ראו: שעטנז).

ערך בוויקיפדיה: פשתן

טקסונומיה בוויקימינים: פשתה תרבותית

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פשתן

↑ לוח גזר ומחזור העונות בכנען הקדומה / שמריה טלמון . בית מקרא כרך יב‎, חוברת א (כט‎) (חשון תשכ"ז), עמ'7