ענבר

עִנְבָּר (גם: עַנְבָּר)

תליוני ענבר

לשון ימי הביניים אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים במעבה האדמה.
- "וזה הוא שמות הסמנים בלשון ערבי-עוד בלסאן, ואצ'פאר טיב, ומיעה, ולבאן, ומסך, וקציעה, וסנבל אלנארדין, וזעפראן, וקסט, ועוד, וקשר סליכ'ה, וענבר" (משנה תורה להרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ד')
גון של צהוב
- "ואת הלכת, בחוץ שלכת, / והבדידות נמשכת. / השמש בצבעי ענבר, / עם משהו שכבר עבר." (שלכת, מאת סרז' לאמה, בתרגום משה בן שאול)
שם פרטי לנקבה

ήλεκτρο‏‏‏‏ (תעתיק: ílektro)

λυγγούριον‏‏‏‏ (תעתיק: lyngoúrion)

יש הסוברים שהמילה "חשמל" בפסוק ”וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ“ (יחזקאל א, פסוק ד) משמעה "ענבר", בהתאם לתרגום השבעים. ראו גם: חשמל.

ערך בוויקיפדיה: ענבר

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ענבר