המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים. פעמיים ביחזקאל א' ופעם אחת בצורה "חַשְׁמַלָה" ביחזקאל ח'. כל המופעים נוגעים להתגלות האלוהים ועוקבים למילה "כְּעֵין" המשמעות המקראית המדויקת איננה ברורה, אך מוסכם על רוב החוקרים שמדובר בדבר־מה נוצץ.(בפרסית-קלאסית המושאלת לערבית נהגיית תיבת חשמל בצורה: כרובאַ كهرباء). חלק מנסיונות הפירוש שהוצעו התבססו על השוואה למילים אכדיות שהגייתן: חָשְׁמַנֻ ḫašmānu (אבן כחלחלה), אֵשְׁמַרֻ ešmarū (זהב לבן), אֶלמֶשֻׁ elmēšu (אבן יקרה הזוהרת באור צהוב). בתרגום השבעים תורגמה המילה בהגיית אלקטרוןelectron) ἤλεκτρον) כנראה במשמעות תערובת כסף וזהב לבן, [1] אך מאוחר יותר היא שימשה לתיאור ענבר. השם "electricity" ניתן לצורת האנרגיה במאה השבע־עשרה (ראו בעניין זה האטימולוגיה בערך: אלקטרוניקה). בהשראת התגלגלות המילה בלעז חידש יהודה לייב גורדון בשנת 1880 את המילה "חַשְׁמַלָה": ”הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה, כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלְאֲכֵי מַעְלָה“ (שני יוסף בן שמעון, מאת יהודה לייב גורדון, בפרויקט בן יהודה). ובהערה לשיר כתב: "כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן תרגום היווני של 'חשמל' הוא 'עלעקטרא'". את המילה "חַשְׁמַל" ביקש גורדון לחדש לעניין אחר, אך החידוש נקלט בצורתו הנוכחית. למשל, בסיפור "מַחֶזְיוֹנוֹת אֲבִיזוֹהַר - הַזַיִת וְהַחַשְׁמַל" של בוקי בן יגלי מושווה אור החשמל לאור המופק משמן זית.
רש"י: "כעין החשמל - חשמל מלאך ששמו כך, וכעין גוון שלו ראה מתוך האש."
מצודת דוד: "החשמל - הוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן עד שכמעט לא יוכל העין להשיגו כמו שהיא [...] וגם חשמל היא מלה מורכבת - חש מל - שראוי לחשות ולשתוק מן המלול והדבור בו כי אין לתארו בשום דמיון."
מצודת ציון: "החשמל - הוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן, אף היא מלה מורכבת חש מל וחש הוא ענין שתיקה כמו עֵת לַחֲשׁוֹת (קהלת ג, ז) ומל הוא מלשון מלה ודבור."
בתלמוד הבבלי נכתב ”מאי חשמל? אמר רב יהודה: "חיות אש ממללות, במתניתא תנא: עתים חשות עתים ממללות - בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף יג, עמוד א)
שד"ל: "מורכבת מן ׳נְחַש׳ (נְחשֶת) ׳מְלַל שענינו זהב בלתי מזוקק".
ערך בוויקיפדיה: חשמל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חשמל