עַם הָאָרֶץEdit

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עם הארץ
הגייה* am ha'arets
חלק דיבר צרף
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ עַמֵּי הָאֲרָצוֹת או עַמֵּי הָאָרֶץ
  1. לשון המקרא ככינוי לציבור, בין ציבור יהודים[1]ובין ציבור גויים.
    • ”וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם, מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ, לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי, הָמִית אֹתוֹ“ (ויקרא כ, פסוק ד).
    • ”וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הוּא פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת-עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בָּעִיר“ (מלכים ב׳ כה, פסוק יט).
  2. לשון חז"ל ביטוי המשמש בעיקר כביטוי גנאי לציון בורות בתחומים שונים, בעיקר בתחום ידיעת התורה וקיום מצוותיה.
    • לא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא.
    • בגדי עם הארץ מדרס לפרושים.
    • רוב עמי הארץ מעשרים הם.
    • ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם.

מקורEdit

  • מהמקרא, שם הוא משמש ככינוי לציבור.
  • בתקופת בית שני התגלגל ככינוי ליהודים שלא היו בקיאים בהלכה ובדינים. מקורו הוא תיאור "העם החי בארץ", כלומר באזור הכפרי שאינו עיר. שבגלל הריחוק ועול החיים - היו בקיאים בהלכה פחות מתושבי העיר.
  • בסוף ימי בית שני נוצר הביטוי עם הארץ ככינוי ליהודים שאינם זהירים בדיני התורה, ובעיקר בענייני טומאה וטהרה ובתרומות ומעשרות, וכן לאנשים שאינם בקיאים בתורה ולעתים גם למי שמערער על סמכותם הדתית של חכמים.
  • גם גוי הארץ (גוי -עַם) שׁלֹא עָשָֹנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָֹמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה תפילת עלינו לשבח

מובאות נוספותEdit

1Edit

  • ”וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת“ (בראשית כג, פסוק ז)
  • ”וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם...“ (עזרא ט, פסוק א)

צירופיםEdit

ביטויים קרוביםEdit

ניגודיםEdit

ראו גםEdit

קישורים חיצונייםEdit

  ערך בוויקיפדיה: עם הארץ
  • הרב אילן חיים-פור, 'הפכים במקרא ובלשון חכמים', ערך 'עם הארץ', עמ' סו-סז
  • ברוב המקרים כוונת המקרא לגויים ביחוד בלשון רבים (עמי הארצות) וכמה פעמים לשון של פחיתות כבוד ביחס לעם הנבחר ומכאן המשמעות בלשון חז"ל קרובה