|
השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.
| ס־ב־ב א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
סַב
|
סַב
|
יִסֹּב או יָסֹב
|
סֹב
|
לָסֹב
|
| נִפְעַל
|
נָסַב
|
נָסָב
|
יִסַּב
|
הִסֵּב
|
לְהִסֵּב או לְהִסַּב
|
| הִפְעִיל
|
הֵסֵב
|
מֵסֵב
|
יָסֵב
|
הָסֵב
|
לְהָסֵב או לְהַסֵּב
|
| הֻפְעַל
|
הוּסַב
|
מוּסָב
|
יוּסַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
סוֹבֵב
|
מְסוֹבֵב
|
יְסוֹבֵב
|
סוֹבֵב
|
לְסוֹבֵב
|
| פֻּעַל
|
סוֹבַב
|
מְסוֹבָב
|
יְסוֹבַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִסְתּוֹבֵב
|
מִסְתּוֹבֵב
|
יִסְתּוֹבֵב
|
הִסְתּוֹבֵב
|
לְהִסְתּוֹבֵב
|
- בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
- המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
- שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
- בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
- בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
- בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
- בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.
(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )
|
