מים גנובים ימתקו
מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקו
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מים גנובים ימתקו |
הגייה* | mayim gnuvim yimtaku |
חלק דיבר | היגד |
מין | |
שורש | ג־נ־ב; מ־ת־ק |
דרך תצורה | צירוף |
נטיות |
- אמירה בזכות טעם החטא. המשיכה לביצוע מעשה אסור גדולה, כמו ההנאה מפירות אותו מעשה.
- ”כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות [...] דא"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף עה, עמוד א)
- "ראו גם שועל אל הכרם נכנס / מן הבוסר חמד ענבים / מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל / שהם כמו מים גנובים." (מָתוֹק, מָתוֹק, מאת אילן גולדהירש)
- בסיפור הבריאה התירו לאדם וחווה לאכול מכל עצי הגן, פרט לעץ הדעת, אך הם ביקשו לאכול דווקא ממנו, אולי משום שמים גנובים ימתקו.
מקור
עריכה- מקור הפתגם בתנ"ך: ”מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.“ (משלי ט, פסוק יז) פסוק זה מובא כחלק מהויכוח בין החוכמה והכסילות, החוכמה מנסה לפתות את התלמידים לחריצות, ואילו הכסילות מפתה אותם למעשים רעים ולגניבה.
- מים נחשבים כדבר שאין לו טעם ממשי ובסיטואציה של גניבה הופכים למתוקים.
ביטויים קרובים
עריכהניגודים
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- "מים גנובים ימתקו". השפה העברית
- אראל סגל הלוי, "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם". אתר הנִּוּוּט בתנ"ך
השורש גנב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
השורש מתק | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|