הִמְתִּיק

עריכה
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא המתיק
שורש וגזרה מ־ת־ק
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא [מליצה] החזיק בפיו דיבורים ערבים לו ולא ספרם לאחר, או שסיפר לאיש סודו.
    • ”אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ“ (תהלים נה, פסוק טו)
    • ”אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ“ (איוב כ, פסוק יב)
  2. לשון חז"ל תיקן מאכל להיותו ערב לחיך. הסיר את מרירותו.
    • {{צט/רבה|החיטין צריכין ליטחן, החרדל צריך למתק והתורמוסין להמתיק|ויקרא רבה פרשת שמיני פרשה יא
    • {{צט/רבה|ר' אליעזר המודעי אומר של זית היה מ"מ עץ מר היה והמתיק המים המרים |שמות רבה פרשת בשלח פרשה כג
    • {{צט|אבל ממתיקין את החרדל בגחלת אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת אין עושין את השפוד ואין מחדדין אותו | תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ג
  3. הוסיף טעם מתוק למאכל. או ריח מתוק לבושם.
  4. בהשאלה: שיפר מצב לטוב ונעים. היקל תחושה קשה או איום מפחיד.
    • בתיקונים שערך המקובל הצדיק המתיק את הדינים (לשון המקובלים)
    • לאחר הבעת החרטה, השופט המתיק את עונשו.

גיזרון

עריכה

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה
השורש מתק

השורש מ־ת־ק הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

עריכה
מ־ת־ק עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל מָתַק מָתֵק

(ב׳ פעוּל: מָתוֹק)

יִמְתָּק מְתָק לְמְתוֹק
נִפְעַל נִמְתַּק נִמְתָּק יִמָּתֵק הִמָּתֵק לְהִמָּתֵק
הִפְעִיל הִמְתִּיק מַמְתִּיק יַמְתִּיק הַמְתֵּק לְהַמְתִּיק
הֻפְעַל הֻמְתַּק מֻמְתָּק יֻמְתָּק -אין- -אין-
פִּעֵל מִתֵּק מְמַתֵּק יְמַתֵּק מַתֵּק לְמַתֵּק
פֻּעַל מֻתַּק מְמֻתָּק יְמֻתָּק -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְמַתֵּק מִתְמַתֵּק יִתְמַתֵּק הִתְמַתֵּק לְהִתְמַתֵּק