מזוה

מְזָוֶה

מזווה

עברית חדשה ארון או חדרון ליד המטבח לאחסון מזון.
- ”מְזָוֵינוּ מְלֵאִים, מְפִיקִים מִזַּן אֶל־זַן; צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת, בְּחוּצוֹתֵינוּ.“ (תהלים קמד, פסוק יג)
- ”הנה מזווה הבית אשר שם ישב האב בראש מסיבי משפחתו!“ (מכתבים מאיטליה, מאת נחום סוקולוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”וַיָּרֶם מִן-הַצֵּידָה אֲשֶׁר בַּמְּזָוֶה / כָּל-בָּחוּר בַּבְּצָלִים וְכָל-נֶחְמָד וְנָאוֶה“ (אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

מילה יחידאית בפסוק לעיל בתהילים. קיבלה את משמעותה הנוכחית בעברית החדשה. תמר כץ כותבת במאמר "על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו"^[1]: "בראשית הספרות העברית החדשה המילה מזווה שימשה בעיקר לציון מחסן, אסם... ואחר כך היא התייחדה לציון חדר אחסון למזון".
יתכן והמקור מלשון לווית בהגיית זֻ'-וֳוה (zūwa) בהוראת: לחם.

רש"י, מלבי"ם ופרשנים אחרים (בפסוק בתהילים) מפרשים "מזווה" בהוראת זווית. למשל, פירוש מצודת דוד כותב: "הדרך לתת התבואה באמצעית החדר, וכשהיא רבה נתמלאים גם הזויות. ולזה אמר 'מזוינו מלאים' וגו'".
חיזוק לפרשנותם של רש"י והקדמונים לעיל, ניתן למצוא בשורש הערבי (ז-וו-י ; ز و ي‎ׂ), המילה ( זָוִויָה زَاوِيَة ) פירושה זווית ,פינה, קצה ,(מנזר) מבודד.

ערך בוויקיפדיה: מזווה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזוה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מזווה
הגייה^*	mezuveh
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ז־ו־י/ה
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	ר׳ מְזֻוֶּה, נ׳ מְזֻוָּה, נ"ר מְזֻוּוֹת

עברית חדשה. מופיע במילוני "טכניקה" ו"כלים" של האקדמיה ללשון העברית משנת תרפ"ט (1929).