מודד

מוֹדֵד (גם: מִדֵּד)

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	מודד, מידד
שורש וגזרה	מ־ד־ד, גזרת ע"ע
בניין	פִּעֵל

מְשׂוּרוֹת-כלי למודד בו נוזלים

1. לשון המקרא עָרַךְ וּבָדַק מִדָּתוֹ שֶׁל דָּבָר, מַד שִׁעוּרוֹ שֶׁל דָּבָר; אֶת הַנֶּפַח, אֶת הָאֹרֶךְ, אֶת הַגֹּדֶל, אֶת הַהֶקֵּף וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה.

   • ”וַיַּךְ אֶת מוֹאָב, וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים...“ (שמואל ב׳ ח, פסוק ב)
   • ”עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד...“ (חבקוק ג, פסוק ו)
   • ”אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ-אֶעְלֹזָה: אֲחַלְּקָה שְׁכֶם; וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד“ (תהילים ס, פסוק ח)
   • "...הַתּוֹכְנִים [...] אַף יְמוֹדְדוּ אֶת גָּדְלָם וּמֶרְחַקָּם..." "תורת החיים ב'", עמ' 21, אהרון פורייס
   • "...אַבְקִיעָה שְׁחָקִים, אֲמוֹדֵד אֶרֶץ, אָתוּר תַּהֲלוּכוֹת צָבָא..." "שבילי עולם א'", שמשון בלוך

גיזרון

• אכדית: מַאדָדֻ madadu; ערבית: مَدَّدَ, מַדַּדַ - האריך, מתח; מצרית מאוחרת: mdd, מידה קדומה ליין.

נגזרות

• מִדּוּד

מילים נרדפות

• מַד (מָדַד)

ראו גם

• מִדָּה
• מֶדֶד
• מֵמַד
• מַדָּד
• נָמַד
• התמודד