נמד

נָמַד (גם: נִמְדַּד)

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	נמד או נמדד
שורש וגזרה	מ־ד־ד, גזרת הכפולים
בניין	נפעל

נֶעֶרְכָה מִדָּתוֹ שֶׁל דָּבָר, נִבְדַּק שִׁעוּרוֹ; נֶפַח, אֹרֶךְ, גֹּדֶל, הֶקֵּף וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה.
- "יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְּמַעְלָה וְעֻזְּךָ לֹא יִתֹּם..." סעדיה גאון, "זוכר חסדי אבות"
- ”אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם...“ (ירמיהו לג, פסוק כב)
- ”וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר...“ (הושע ב, פסוק א)
- "היה לכלי כסוי קמור-בזמן שהוא קבוע, נִמְדָּד עימו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות כלים, פרק ט')
- "רבי מאיר אומר, את שדרכו לִמָּדֵד בגסה, ומדדו בדקה-טפלה דקה לגסה" (משנה, סדר זרעים, מסכת דמאי, פרק ב')

גיזרון

פועל מקראי, מקבילות דומות גם באכדית: madadu, ובערבית: مَدَّدَ (קרי: מַדַּדַ)- האריך, מתח.

מילים נרדפות

ראו גם

השורש מדד

השורש מ־ד־ד הוא שורש מגזרת הכפולים, הניטה בבניין פֻּעַל על דרך גזרת השלמים.

נטיות הפעלים

מ־ד־ד	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	מַד	מַד או מוֹדֵד	יָמֹד	מֹד	לָמֹד
נִפְעַל	נָמַד	נָמָד	יִמַּד	הִמֵּד	לְהִמֵּד
הִפְעִיל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-
הֻפְעַל	הוּמַד	מוּמָד	יוּמַד	-אין-	-אין-
פִּעֵל	מוֹדֵד	מְמוֹדֵד	יְמוֹדֵד	מוֹדֵד	לְמוֹדֵד
פֻּעַל	מֻדַּד	מְמֻדָּד	יְמֻדַּד	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְמוֹדֵד	מִתְמוֹדֵד	יִתְמוֹדֵד	הִתְמוֹדֵד	לְהִתְמוֹדֵד

הערות

בבניינים קל, נפעל, הופעל ופיעל- לצד הנטייה על דרך הכפולים, נעשית נטייה כשרה על דרך השלמים; מָדַד, נִמְדַּד, הֻמְדַּד, מִדֵּד- בכל הזמנים כבר בלשון חז"ל.
בבניין נפעל- המטה בצורת הציווי ובצורת המקור בפתח במקום בצירי תחת פה"פ אינו משתבש: הִמַּד, לְהִמַּד.

מקור: https://he.wiktionary.org/w/index.php?title=נמד&oldid=275091