טורפדו

טוֹרְפֶּדוֹ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טורפדו
הגייה^*	torpedo
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ט־ר־פ־ד
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ טוֹרְפֶּדוֹת; טוֹרְפֶּדוֹ־, ר׳ טוֹרְפֶּדוֹת־

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

טורפדו המשוגר מספינה

עברית חדשה טיל תת־מימי בעל ראש נפץ מרסק, לפגיעה בכלי שיט מתחת לקו המים ולהטבעתו. משוגר מצוללת, אונייה או מטוס, ונע בכוחות עצמו אל המטרה.
- ”אניות יפן צפו לקראתן ולמרות יריות הרוסים השליכו היפנים טורפדות על צי רוסיה ויטביעו אנית מגן אחת [...].“ ("המצפה", 1 ביולי 1904, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”ב־7 למאי 1915 פגעו שתי טורפדות ב„לוזיטניה“ שהיתה נושאת באותה שעה 1225 נוסעים ו־651 אנשי שרות.“ ("דאר הים", 24 בנובמבר 1935, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מאנגלית: torpedo. במקור מלטינית: .torpedo, -inis f, התאבנות, שיתוק, חוסר תנועה; וגם שמו של חַשְׁמַלָּן, "דג חשמל" המהמם את טרפו; מן הפועל torpere, להתאבן, להתקשות, להיות חסר תנועה.
את המונח הימי חידש דיוויד בושנל, ממציא ובונה הצוללת הצבאית הראשונה – "הצב" – ב-1775. "טורפדו" היה הכינוי שהעניק למטען הנפץ בעל מנגנון ההצתה המכני, אותו הצמידה הצוללת לגוף אניית האויב מתחת למים.^[1] הטורפדות הראשונים היו מעין "מוקשים ימיים" ללא הנעה עצמית. הטורפדו כפי שהוא מוכר כיום, דמוי הסיגר ובעל ההנעה העצמית, הומצא על ידי רוברט וייטהד ב־1866.
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940: טָרְפֵּדוֹ, טוֹרְפֵּדוֹ [מ"ר: טָרְפֵּדוֹיִים, טוֹרְפֵּדוֹאִים].

לשון התחייה: טארפעדא, תרפיד, טרפיד, טורפיד, טורפידה, מפץ, כלי מפץ, פח, מוקש, משחית^[2]

ערך בוויקיפדיה: טורפדו

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טורפדות

↑ Alex Roland, Underwater Warfare in the Age of Sail. Indiana University Press, 1978, p. 126; The Shorter Oxford English Dictionary, 2nd edition, 1936.
↑ שפת הים – ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1788: מונחים ימיים היסטוריים.

השורש ט-ר-פ-ד הוא שורש מגזרת המרובעים.