ניתוח דקדוקי
|
---|
כתיב מלא |
טוגן
|
הגייה* |
tugan
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ט־ג־ן
|
דרך תצורה |
משקל קֻטָּל
|
נטיות |
ר׳ טֻגָּנִים
|
- מאכל העשוי מפרוסות או רצועות דקות של תפוחי אדמה המטוגנות בשמן עמוק. לרוב נאמר בצורת הרבים.
את המילה טוגן (טֻגָּן) חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי בפינת הלשון שלו ב-1963: "למען ייחוד שמם נקרא להם: טוגנים. זהו קִצור טבעי ועברי. השוֵה: מְחומָשׁ – חומָש. החומש אינו סתם דבר מחומש, אלא ספר מסוים. גם הטוגן יהא לא סתם דבר מטוגן, אלא תפוח־אדמה מטוגן בחתיכות דקות".[1]
מילים נרדפותעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ↑ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, עמ' 326-327, הפינה פורסמה בט טבת תשי"ז-5 בינואר 1963. ההדגשות בציטוט במקור.
השורש טגן
|
---|
השורש ט־ג־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעליםעריכה
ט־ג־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| פִּעֵל
|
טִגֵּן
|
מְטַגֵּן
|
יְטַגֵּן
|
טַגֵּן
|
לְטַגֵּן
| פֻּעַל
|
טֻגַּן
|
מְטֻגָּן
|
יְטֻגַּן
|
-אין-
|
-אין-
| הִתְפַּעֵל
|
הִטַּגֵּן
|
מִטַּגֵּן
|
יִטַּגֵּן
|
הִטַּגֵּן
|
לְהִטַּגֵּן
|
| |
|