אין לבלבל ערך זה עם הערך חב#חֹב.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חוב
|
| הגייה* |
khov
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ו־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קוֹל
|
| נטיות |
ר׳ חוֹבוֹת
|
- סכום כסף או טובה אחרת שצריך לתת לאחר מתוקף הסכם או דין.
- ”וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה־בָּגֶד.“ (יחזקאל יח, פסוק ז)
- ”מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק י, משנה ד)
- ”הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, שׁוֹקֵל אֶת (לוֹ) שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ד, משנה ב)
- ”וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין; וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב; אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ, קָרוֹב לַמַּלְוֶה, זָכָה הַלּוֶה.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ח, משנה ג)
- ”מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ [...] הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק י, משנה ה)
- ”הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ...“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ו, משנה ב)
- מן חב. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל . אכדית חֻבֻּלֻּ (ḫubullu) [1], כלומר "חוב נושא ריבית".
- ↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 2005, (ḫubullu) , page: 216
