חוֹבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חוב
הגייה* khov
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ו־ב
דרך תצורה משקל קוֹל
נטיות ר׳ חוֹבוֹת
  1. סכום כסף או טובה אחרת שצריך לתת לאחר מתוקף הסכם או דין.
    • ”וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה־בָּגֶד.“ (יחזקאל יח, פסוק ז)
    • ”מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה.“ (משנה, מסכת שביעיתפרק י, משנה ד)
    • ”הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, שׁוֹקֵל אֶת (לוֹ) שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.“ (משנה, מסכת נדריםפרק ד, משנה ב)
    • ”וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין; וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב; אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ, זְרוֹק לִי חוֹבִי וּזְרָקוֹ לוֹ, קָרוֹב לַמַּלְוֶה, זָכָה הַלּוֶה.“ (משנה, מסכת גיטיןפרק ח, משנה ג)
    • ”מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ [...] הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן.“ (משנה, מסכת בבא בתראפרק י, משנה ה)
    • ”הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ...“ (משנה, מסכת ערכיןפרק ו, משנה ב)

גיזרוןעריכה

  • מן חב. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל . אכדית חֻבֻּלֻ ḫubullu כלומר "חוב נושא ריבית".

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה