מצוה

מִצְוָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מצווה
הגייה*	mitsva
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־ו־ה
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	ר׳ מִצְווֹת

1. [יהדות] הוראה אלוהית, חוק התורה או חוק של חכמי התלמוד.

   • שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם (דברים, כז, א).
   • אני יהודי שומר תורה ומצוות.
   • ”אדם שכּוָנתו טהורה ולבו טוב, ובלבו יוקדת שלהבת אהבה אליו יתברך, אל בורא העולם, והוא עושׂה לילות כימים ועוסק במצוות ובמעשׂים טובים“ (נשמות אילמות, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)

גזרון

• מן צ-ו-ה, צִוָה.

צירופים

• בר מצוה
• בת מצוה
• מת מצוה
• סעודת מצוה
• מצוה גוררת מצוה
• מצוה דרבנן
• מצוה הבאה בעברה

מילים נרדפות

בתנ"ך:

• חוק
• משפט
• תורה

ניגודים

• עבירה

תרגום

• אנגלית: commandment‏‏‏‏
• ערבית: الأمر‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

• ערך בוויקיפדיה: מצווה