זבול
זְבוּל (גם: זְבֻל) עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | זבול |
הגייה* | zvul |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ז־ב־ל ב |
דרך תצורה | משקל קְטוּל |
נטיות | ר׳ זְבוּלִים |
- לשון המקרא מעון, משכן.
- ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
- ”הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ.“ (ישעיהו סג, פסוק טו)
- ”באופיע מאורות מזבול קודש עם האספם למעון כבוד.“ (מגילת הסרכים, מאת מגילות קומראן, באתר מאגרים)
- בהשאלה: כינוי לבית המקדש.
- לשון המקרא שם פרטי לזכר.
גיזרון עריכה
- שורש ז־ב־ל ב מופיע במקרא גם בפועל: זָבַל, שלדעת מפרשים רבים הכוונה: דר, גר.
- מהשוואה ללשונות שמיות אחרות נראה שהוראת השורש המקורית היתה: משא, עול, קרוב לשורש ס־ב־ל (השוו זביל). עפ"ז יש הטוענים ש"בית זבול" הוא: 'מקום רם ונישא', השוו אוגריתית: 𐎇𐎁𐎍 (זבל) - נשיא.[1]
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ↑ האקדמיה ללשון העברית, זבל, דומן, אשפה ופסולת, 19/11/2020.
זְבוּל ב עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | זבול |
הגייה* | zvul |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ז־ב־ל א |
דרך תצורה | משקל קְטוּל |
נטיות | ר׳ זְבוּלִים |
- [סלנג] כינוי לדבר שלילי או לא כיף במיוחד.
- השבוע הולך להיות מלא בזבול, יש מלא משימות שחורות.
- גדוד 890 ידוע בכינויו: 'גדוד הזבול'.
גיזרון עריכה
- גזור מהמילה "זֶבֶל".
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
זִבּוּל עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | זבול |
הגייה* | zibul |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ז־ב־ל א |
דרך תצורה | משקל קְטוּל |
נטיות | ר׳ זִבּוּלִים, ר"ס זִבּוּלי־ |
גיזרון עריכה
- שם פעולה מהפועל החז"לי זִבֵּל.
מילים נרדפות עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: fertilizing