לפי יסטרוב[1], זבד הוא צורת משנה של זווד, זוודא 'אספקת צידה לדרך', שהיא צורה ארמית של צידה. ולכן המשמע המקורי של זֶבֶד הוא 'אספקה לדרך' ומשם 'מתנה'. ואכן, תרגום נאופיטי של ”וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ“ (בראשית מב, פסוק כה) = "למיתן להון זבדין לארחא"[2] (אוקנלוס זְוָדִין, יונתן-ירושלמי זְוָודִין)[3].
הפרשנים התקשו בפרוש המלה. הרמב"ן בפרושו על הפסוק כותב "לא מצאו למלה הזאת מוצא בלשון הקדש, ויתכן שנאמר שהיא מלה מורכבת 'זה בד'", ומפרש בַּד במשמעות "צאצא". כן הוא מצין את תרגום אונקלוס "זבד טוב"="חולק טב" ("חלק טוב"), ומעיר שהוא כנראה התקבל כתרגום למילה "זווד" הארמית, בהחלפת בי"ת בו"ו.
בפסוק, לאה מודה לאלהים על הלידה. היא ילדה את זבולון ודינה. יש המפרשים שנולדו תאומים, שכן דבר הריונה מוזכר פעם אחת (למשל, אברהם אבן עזרא בפירושו על בראשית ל' כ"א). מכאן, מאחר שנולדו באותו הזמן, ייתכן שהמילה "זבד" מורכבת משמות שני ילדיה: זבולון ודינה.[1]
השמות זבדיה, וזבדי מופיעים גם בתעודות יב . שמות בעלי יסוד "זבד" מתרבים בעיקר לאחר גלות בבל . היסוד זבד בשמות עצם פרטיים שכיח גם בערבית , בדרום ערבית , בארמית , וכן בתעודות אכדיות , בעיקר בשמות של שמיים מערביים , ארמיים וערביים כגון "אל-זבד" , וכיו"ב [4].
בין המאה ה-3 למאה ה-6 ובהשפעה לשונית אשורית, מופיעה העיר/מחוז - "בית זַבְּדֲי" Beth Zabdai (מתועדת כשמה של העיר "זבְּדיִסֵן" Zabdicene ששכנה בממלכת קומגני, בארמנית נקראה Ծավդեք Զավդեք) . כיום, גזיירה.
