זאב

זְאֵב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זאב
הגייה^*	ze'ev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־א־ב
דרך תצורה	משקל קְטֵל
נטיות	ר׳ זְאֵבִים

זאב מצוי

לשון המקרא חיה טורפת ממשפחת הכלביים, הנחשבת לאב הקדמון של כלב הבית.
- ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף; בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.“ (בראשית מט, פסוק כז)
- ”וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו; וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.“ (ישעיהו יא, פסוק ו)
- ”שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף; לִשְׁפָּךְ־דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.“ (יחזקאל כב, פסוק כז)
- ”זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס, שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ז, משנה ט)
[עממי] בהשאלה מן (1): איש אלים ומסוכן (בעיקר בשימוש בצירופי מילים).
- "זאב המים/ לו שיניים, לו שיניים/שני טורים/ ולמקי סכינאי/ יש סכין במסתרים". ("מקי סכינאי", ברטולד ברכט, תרגום - אברהם שלונסקי)
שם פרטי לזכר
- ”וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב – וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב, וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב; וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן, וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.“ (שופטים ז, פסוק כה)
- "יָא בָּאיֵה יָא בָּאיֵה, אַל תִּשְׁאַל אַל תִּשְׁאַל / כָּךְ צִוָּה זְאֵבִיק, זְאַבִיק הַשּׁוּעָל." (כָּכָה סְתָם, מאת ע' הלל)

גיזרון

המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית - zību (ככל הנראה משמעותו תַּן); ארמית־יהודית - דֵּיבָא (ראה תרגום יונתן לבראשית מט, כז); ארמית־סורית - ܕܹܒܵܐ (dēbā); ארמית־מנדעית - diba; ערבית - ذِئب (דִ'אְבּ); געז - ዝአብ፡ (zǝʾb); אמהרית - ǯǝb ועוד.^[1] שמה של העיר הקדומה דיבון נגזר מ'זאב'. לפי השבעים נהגתה: דַייבּוֹן, ועם התבססות האסלם והערבית בהגיית: ד'יבאן (ذيبان).

^[^{דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו}^]

מצרית-קדומה: sȧab סֵיאַבּ, וגם ṭȧb ^[2]. אג'יפטולוגים מודרניים מעדיפים את צורת ההגייה: שִׂאְ'בּ sȝb ^[3] . מסומל בציור "כלב עומד". כאידאוגרמה הבאה כחלק ממילה, ציור הכלב אפיין "זאב", "כבוד" .לקמן הירוגליף :