יללה

יְלָלָה

לשון המקרא זעקה נוגה, כשל אלו בעלי החיים ממשפחת הכלביים.
- ”כִּי-הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת-גְּבוּל מוֹאָב עַד-אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ.“ (ישעיהו טו, פסוק ח)
- ”וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן-הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.“ (צפניה א, פסוק י)
- ”קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן.“ (זכריה א, פסוק ג)
- "זכרון שעולה בי שוב: / פרדס רטוב, / יללת התנים, ואת / שהיית אהבת נעורי" (אהבת נעורי, מאת שלום חנןך)

מקביל לערבית: בהגיית וֲואלְוֲואלֲה وَلْوَلَ‎ בהוראת להתאבל, ליבב. ארמית-סורית 'אַיְלֵל' בהוראת הוא יבב.